top of page
התחברות מחדש
כפיר חליוה
חצי פנים משותקות
הוא הופיע פתאום כולו נרגש, נשען על קיר המחיצה של "הקובייה" במקום העבודה שלי לשעבר. הסתובבתי אליו. כולו מחייך:
"מה המצב גבר?" אמר בעודו ממשיך לחייך.
"טוב אחי" עניתי, מחייך אליו חזרה וחוזר אל מסך המחשב.
לאחר שתי שניות אני שם לב, הוא ממשיך לחייך כשהמבט שלו תקוע ישירות עלי, לא זז.
הפניתי אליו את המבט חזרה.
חיוך כזה לא משאיר אותך אדיש.
חייכתי חזרה, מנסה לברר מה עושה מולי בחור מחייך בצורה כזו באמצע יום עבודה שגרתי.
אולי הוא לקח משהו - אני מתחיל לתהות עם עצמי...
ושוב... הוא שואל בחיוך ענקי מאוזן לאוזן: "הכל טוב?"
"כן אחי, הכל אחלה, מה איתך?" אני עונה בנימוס היאה להפגנת חביבות בלתי רגילה שכזו.
"מה אתה לא רואה?" הוא עונה לי - ומחייך!
"מה?!" שאלתי לא מבין מה קורה.
"מה אתה לא רואה?" הוא שוב חוזר וממשיך לחייך...
"מה אחי? משהו מיוחד?" אני שואל ולא מבין מה כבר יכול להיות, אולי הוא מתכוון לזה שהודיעו משהו חדש לגבי השינויים המדוברים והקיצוצים, מאחדים מחלקות והוא עובר לצוות שלי, או אני לשלו...
למולי היה מסך פלאזמה ענק שהיה מחובר למערכת התראות, אולי פורסם שם משהו??! - לא היה לי מושג על מה הוא מדבר וכל דבר שעלה במוחי באותו הרגע לא הצדיק חיוך שכזה. הוא הפתיע אותי לגמרי! לא היה לי מושג!
"אתה לא רואה?!!!!!!"
ואז... פתאום... שניה... נפל לי האסימון... והוא, הוא כבר הקדים אותי:
"הכל הסתדר!!!"
"חזר לקדמותו!!!"
"אתה לא רואה? הפנים שלי....אני יכול לחייך!"
"וגם לעצום את העין!"
"זה עבד!!!"
אני זוכר היטב את התחושה.
אותו הרגע - התרגשות ובצמרמורת מילאו כל תא ותא בגוף שלי.
לפני מספר חודשים חצי מפניו השתתקו בפתאומיות.
כך, פתאום, באמצע החיים, ללא כל סיבה מוסברת.
הרופאים אמרו לו "כנראה חיידק שיושב על שרירי הפנים", ועוד איזה תאוריה שאני לא זוכר.
"הם לא ממש יודעים ממה זה" הוא הסביר לי אז.
הכרנו מזה שנה במסגרת העבודה שלי אז, וכשראיתי אותו לראשונה במצב החדש, כשחצי מפניו נפולות, שאלתי מה קרה, והוא סיפר.
כששאלתי אותו איזה טיפול יש לזה, הוא ענה שאין ממש ושניסה טיפול תרופתי שיש לו אחוזי הצלחה נמוכים ושזה לא עבד. והוא... צעיר, בקושי שלושים. נשוי - אבא טרי. עם חצי מהפנים משותקות פתאום באמצע החיים. בתפקיד שלו הוא נותן שירות, נוסע מסניף לסניף. "וזה רק חלק מהבעיה" הוא הוסיף, "כי כשמנסים להירדם, עין אחת לא נסגרת, משותקת". ממש התבאסתי בשבילו. יש משהו בבחור הזה שגורם לך לפתוח את הלב, לרצות להיות חבר שלו, מהאנשים הטובים, בלי מניירות, בלי אגו, כולו לב.
הוא ניסה טיפולים אלטרנטיביים, דיקור סיני וכו'... "אחי כלום לא עוזר!" אני זוכר שהוא סיפר לי אז. היה לי קשה להתאפק, ובלי לחשוב בכלל, אני הצעתי את עצמי. "מה איכפת לך, מה יש לך להפסיד?" כמה דקות אחרי העבודה תעלה אלי למשרד, ניכנס לאיזה חדר, תשב על כיסא, תנוח."
זה טיפול ללא מגע, כולה חמש-עשר דקות, לא מבטיח כלום, נראה מה יהיה....אין לך מה להפסיד!"
"מה זה הטיפול הזה?" הוא שאל.
"עזוב עכשיו הסברים" עניתי, "קפוץ אלי ננסה - זה ממש יכול לעזור"
קלט שאני לא צוחק...
התלבט...
ולבסוף הסכים....
יש ריפוי שהוא גדול מאיתנו ויש לנו גישה אליו... לכולנו!
אני כבר יודע...
ועכשיו - גם הוא יודע!
bottom of page