התחברות מחדש

ע"מ להפסיק את הפרכוסים שסיכנו את חייה הרופאים הרדימו אותה. בשיחתנו הוא סיפר שהמצב נמשך כך כבר תקופה וכך עובר לו יום ועוד יום. הוא נשמע אובד עצות וקשה היה שלא להזדהות עם התחושה הזאת בייחוד לאור העובדה שהוא גם רופא במקצועו, עמוד מדי יום ליד מיטת אישתו. באותה שיחת טלפון, סיפרתי לו קצת על עצמי ועל הריקונקשן. הסברתי שמדובר על טיפול ללא מגע. עבורי, להציע טיפול לאדם המצוי במצב רפואי מורכב ועוד בתוך יחידת טיפול נמרץ של בית חולים הוא לא  דבר שגרתי. לשמחתי הרבה, הוא היה מאד פתוח, אולי השהיה ליד מיטת אישתו יום יום ללא שום דרך לעזור היא שהביאה אותו להסכים למשהו כל כך שונה מעיסוקו היומיומי. הסכמנו שנינו שלהזיק זה לא יכול ושזה רק יכול לעזור. 

 

שמחתי להסכמתו לטיפול והצעתי לבצע טיפול מרחוק באופן מיידי כדי לא לבזבז זמן עד שאגיע לבית החולים, הגם שלבצע טיפול מול הצוות הרפואי, בזמן שהאישה מחוברת למכשור רפואי רב זו משימה מורכבת ולא היה ברור לשנינו כיצד זה יעבור.

 

באותו טיפול מרחוק, היידים "נמשכו" לשני מוקדים בגוף: משיכה חזקה במיוחד הורגשה באונה השמאלית של הראש, ומוקד חזק נוסף התמקד בכפות הרגליים. את המידע על כך העברתי לבעלה בטלפון מייד עם סיום הטיפול מרחוק.

 

מספר ימים מאוחר יותר, צילצלתי שוב לשאול לשלומה ולא היה שיפור במצבה. בשיחתנו הוא סיפר שבכל נסיון של הרופאים להעיר אותה שבו וחזרו הפרכוסים. באותו הרגע החלטתי להגיע לבית החולים על מנת לבצע טיפול במקום. ההחלטה הזו נבעה מכמה סיבות: האחת, על מנת לוודא שהטיפול מרחוק היה מדוייק ושאכן האבחנה הראשונה הייתה נכונה. ושנית על-מנת לדייק עוד יותר את האבחנה על הגוף עצמו כדי לקבל יותר מידע שאולי יוכל לעזור ולאתר את "המוקדים האנרגטיים" בגופה. לאור מצבה של אשתו, לא רציתי לקחת ריזיקה באבחנה הראשונית, רציתי לעזור, לתרום, לעשות משהו גם אם זה יסתכם בביקור של הבעל וחיזוקו.

 

הגעתי לבית החולים. נפגשנו במסדרון המחלקה לטיפול נמרץ. ערכנו שיחה קצרה והוא עדכן אותי מה אני צפוי לראות לכשנכנס פנימה. בעיקר הוא חשש שלא אבהל מכמות המכשירים שמחוברים אליה. חיטאנו שנינו את הידיים ונכנסנו פנימה. הסטתי את הוילון, כדי לא לעורר תשומת לב, ומייד ניגשתי לעבודה. זה כל מה שרצית לעשות מלכתכילה. עוד בשניה ששמעתי על המקרה. רק להניח את הידיים ולתת לתדרים לעשות את מה שהם יודעים לעשות וזהו. כל מה שמסביב לא היה רלוונטי עוד. באותו הרגע היינו רק אני, היא והתדרים.

 

בזמן הטיפול בבית החולים, בדיוק כמו בסשן מרחוק, שני המוקדים, הראש והרגלים, לא השתנו. באותו הרגע כשסרקתי את גופהעם הידיים, היו אלו המוקדים שמשכו הכי הרבה "תשומת לב" אנרגטית. זה כמו תחושה של מגנט חזק מעל אותו איזור שגורם למשיכה עזה בינו לידיים שלי. באותו הרגע משהו בי נרגע , שמחתי לגלות שהידיים לא טעו. שוב הזכרתי לעצמי עד כמה זה מדהים שאנחנו כל הזמן זקוקים לאישורים. אפילו עם כל הנסיון שבעולם.

סיימתי את הסשן עם התדרים ויצאנו החוצה אל המסדרון, שם עדכנתי שוב את הבעל על שני המוקדים והבהרתי לו שוב, כמו בטיפול מרחוק, שלפי דעתי יש לבדוק את המוקדים הללו ברצינות. עוד בפעם הראשונה כבר העליתי בפני הבעל השערה (אינטואיטיציה שעלתה בזמן השיחה הראושנה שלנו) שאולי מדובר בעקיצה של חרק או זוחל כלשהו ברגל ושכדאי לבדוק אם יש לכך עדות או סימן ברגליים. הוא כמובן בדק זאת מספר פעמים ולא ראה שום ממצא חשוד.

 

לאחר הסשן השני, הרופאים ניסו שוב להעיר אותה אך שוב חזרו הפרכוסים. בנוסף הם גם ערכו מספר בדיקות, שאחת מהם כללה סריקה ממוחשבת של איזור הראש. בבדיקה התברר ע"י נוירולוג שהמוקד לפרכוסים מגיע מצד שמאל של המוח!!!

 

הגעתי לטיפול נוסף, לאחר שבוע-שבועיים, שוב אותה פרוצדורה. נכנסתי לחדר, הסטתי את הוילון ושוב, אני התדרים והיא. המוקדים עדין היו שם, אך משהו קצת השתנה בחוזק ובעוצמה של התדרים. זה סיקרן אותי, ובסיום הטיפול, דיברתי עם הבעל ועדכנתי אותו על הסשן ועל מה שחשתי בידיים.

 

זה היה הסשן האחרון שלי עם התדרים ואיתה. לאחר אותו סשן שלישי, ולאחר תקופה לא קצרה בטיפול נמרץ, הרופאים ניסו לדלל את חומרי ההרדמה ולנסות להעיר אותה שוב. הפעם הפרכוסים לא חזרו והיא התעוררה! אני זוכר שהגעתי לבית החולים לביקור, באותו ביקור, לאחר שבעלה סיפר לה על כל מה שקרה וגם עלי והטיפולים, היא הודתה לי. בעצם באותו מפגש מרגש היא קיבלה ממני עוד טיפול - עוד מנה של תדרים! עוד הזדמנות לעזור לגוף. אם לעזור לגוף החלוש להחלים ואולי גם להתנקות מהתרופות והחומרים שהוזרקו לה. ביקשתי ממנה לעצום את העיניים. זה אחד הטיפולים המרגשים ביותר שחוויתי עם התדרים.

 

באותו ביקור, לפני שהלכתי ולא חזרתי לשם עוד, בשיחתי האחרונה עם הבעל הוא עדכן אותי בדיאגנוזה הרפואית של הרופאים: עקיצה של זבוב ברגל, כנראה, מספר שבועות לפני הופעת החום והפרכוסים.