התחברות מחדש

במהלך שלוש הפגישות שקבענו מראש, אחת הייתה זכורה לי ביותר. זו הייתה חוויה שמעולם לא פגשתי קודם לכן. הידיים נעו במעגלים תלת מימדיים, כאילו מציירים בחלל החדר, ממש מעל הבטן, כדור גדול, כמעין רחם וירטואלית. בתחילה היה לי קושי לזרום עם זה. לא רק כי זה היה שונה לחלוטין משאר הסשנים שחוויתי בריקונקשן, אלא בגלל שהידיים רצו ללכת לכייון שהוא מחוץ לגוף, משהו שבסמינר למדנו שהוא לא נכון ושיש להקפיד שהידיים יהיו מופנות לאורך כל הטיפול לכיוון הלקוח. החלטתי לזרום עם מה שקורה ולסמוך על התהליך, אחרי הכל זו כל המהות של הריקונקשין. סיימנו את שלושת הפגישות ונפרדנו לשלום. הפרידה הייתה לא קלה והשאירה אחריה ציפיה גדולה. עם הזמן לומדים לשחרר ציפיות ולא להקשר, להיות בהרמוניה עם החיים ולדעת שיש סיבה לכל. אותה אישה עברה שלושה סשנים שלאחריהם לא התראינו עוד. לימים שאלתי את עצמי האם עשיתי נכון שזרמתי עם הידיים כך מחוץ לגוף הפיזי...
 

יום אחד נזכרתי בשיעור שלמדנו בסמינר על טיפול מרחוק. אחד העקרונות של טיפול מרחוק דרש מאיתנו להתבונן מחדש על תפישת המציאות הקונבנצינלית שאליה אנחנו כל-כך רגילים (ראה ערך פרשת לך לך).

אני זוכר גם שבזמן הסמינר, אריק הפנה אותנו למספר ספרים בנושא כמו "היקום ההולוגרפי" של מייקל טלבוט, ו"השדה" של לין מקטגארט. שני ספרים הנשענים על מחקרים מהפכניים ופורצי דרך בתחום מדעי הקוונטים ופיזיקת המרחב. המרחב אותו אנחנו תופשים כלינארי (רציף כמו קו ישר שיש לו התחלה וסוף) אינו באמת כזה. חוקי היקום, כפי שידוע למדע הימינו, מדברים על רב-מימדיות. על מצב, למשל, שבו כל חלקיק ביקום מקושר עם כל שאר החלקיקים. תפישה מהפכנית זו נשענת על עבודותיהם של פורצי דרך כגון קרל פריברם, אחד הנוירו-פסיכולוגים הבולטים, ודיוויד בוהם, בן טיפוחיו של איינשטיין ובן-שיחו של יידו קרישנמורטי, מבכירי פיסיקאי הקוונטים בימינו.

 

בשורה התחתונה, תאוריות אלו גורסות שעל מנת לטפל באדם, אין צורך אמיתי שהוא יהיה מוצב מולנו. אפשר לטפל בו באופן ווירטואלי. בפרקטיקה זה אומר לדמיין את גופו נתון למולנו, בגודל ובאופן שנוח ומתאים לנו. החשוב מכל בטכניקה הזו היא ההתכווננות והמודעות להיותו נוכח למולנו. במהלך הסמינר ערכנו ניסוי לבדיקת התיאוריה הנ"ל והפלא ופלא - הגוף הווירטואלי של מטופל שנמצא מאחורי גבנו הגיב לטיפול בדיוק באותו האופן כמו בטיפול בו הוא נמצא מולנו, כאשר טיפלנו בו (באופן ווירטואלי) תוך כוונה שהוא נמצא מונח על גבי המיטה הריקה שמולנו. הרבה מטפלים משיטות טיפול אחרות, לא רק בריקונקשן, משתמשים בשיטה זו כדי לטפל מרחוק. ההיזכרות בכך המחישה לי עד כמה האינטואיציה שלנו היא האוצר הכי גדול שלנו. עד כמה הייתה נכונה ההחלטה לזרום עם הטיפול, וכמה מדוייק זה היה כביכול "לצאת אל מחוץ לגוף". הידיים אומנם רצו ללכת אל מחוץ לגוף, על זה אין וויכוח כלל. אך הם רצו לייצר במרחב ווירטואלי חדש, העתק של מבנה פיזי קיים. מבנה שנדרש לטפלו באופן קפדני. על כן נוצר מבנה-העתק של חלל הבטן והרחם אל מחוץ לגבולות הגוף הפיזי ששרוע על מיטת הטיפולים. במצב החדש בעצם, הידיים יכלו לנוע במרחב החדש בחופשיות מכיוון שהוא נתון כעת מעל הגוף - אך זהו לא מרחב חוץ גופי כפי שחשבתי אז. זהו טיפול מרחוק בעצם, כאשר מרחב הבטן האמיתי, הועתק לרגע, הוגדל, וכעת ניתן להתבונן בו מנקודת מבט רחבה יותר, חופשיה יותר ובקפידה רבה יותר. זהו הגוף של המטופלת, רק מנקודת יחוס שונה. מדהים!

 

את הטלפון הנרגש קיבלתי כשנה מאוחר יותר. היא צילצלה מחדר הלידה. סיפרה שהיא בחדר המתנה עם צירים. שאלה אם יש לי אפשרות לסייע לה בלידה עם טיפול מרחוק.